בסרט הטלוויזיה "אתם לא מכירים את ג'ק" בכיכובו של אל פצ'ינו, פרוש סיפורו של ד"ר ג'ק קריקוריאן. ג'ק ישב בכלא בין השנים 1999-2007 לאחר שהורשע בסעיף רצח מדרגה שניה. ג'ק עזר ליותר מ133 חולים סופניים לסיים את חייהם לאחר שביקשו זאת. הסרט מתאר את מאבקו של ג'ק לתת לחולים מסוג זה אפשרות בבחירה זו. הוא הורשע ברצח ונכלא.
לג'ק הדביקו סטיגמות, קראו לו "ד"ר מוות" ו"שד". ניסו להפוך אותו למפלצת, מכיוון שעסק במוות (ובכך העלה פחדים ודעות קדומות) ומרד במוסכמות. האשימו אותו ב"לשחק את אלוהים" אך הוא ענה "כל הרופאים משחקים את אלוהים, בכל פעם שהם מרשימים תרופה הם מתערבים בתהליכים טבעיים המתחוללים בגוף". ג'ק עומד על האחריות האנושית למצבו שלו.
פרומתאוס (ביוונית: Προμηθεύς "חשיבה מראש") הוא הטיטאן אוהב האדם אשר שאף להתחבר אליהם. הוא גנב את האש מן האלים ונתן אותם לבני האדם ועל כך נענש לסבול. הוא רותק לסלע ועיט גדול אשר ביקר אותו יום אחר יום כדי לאכול את הכבד שלו, שצמח מחדש יום אחר יום. האש, מסמל את יצירתיות האדם המאפשרת את היכולת שלו להתקדם (ובכך הטיאטן תרם לאנושות את המדע, רפואה, שפה וכו'). מאז ימי הרנסנס חוזרת דמותו ומופיעה מחדש. הוא הפך לסמל של המשורר והאדם היוצר. המשורר יוצר עולם ומלואו. הוא יוצר גם בני אדם. זהו רעיון של כפירה ומרד, כי במובן הזה המשורר דומה לאל. וכי מהו האדם הארצי אשר יקח את האש מן האל אשר נמצא במרומים? מיהו האדם אשר יקח אחריות על קיומו?
בשיר של גתה, אומר פרמיתיאוס לזאוס, שהוא בז לאלים מכיוון שסבלם של בני האדם אינו נוגע להם, האלים: "האם אי פעם בכיתם על סבלו של בן אדם? האם אי פעם עזרתם למישהו שנאנק תחת עול הייסורים?". בדומה ג'ק עושה אותו הדבר. הוא בז למדינה, לדת והחברה שסבלם של בני האדם אינו נוגע הם. הוא מבין שהאדם צריך לקחת אחריות על עצמו.
ברומן של מרי שלי " פרנקנשטיין, או פרומתאוס המודרני". ד"ר ויקטור פרנקנשטיין יצר מחלקי גופות מפלצת חסרת שם. הוא עסק במוות. היצור שהוא ברא נתפש כמפלצת בגלל השוני ומראו מעורר הסלידה. אך החברה סביבו התעלמו מן מהותו (הצלת ילדה מטביעה, מסייעה למשפחה ענייה להתקיים וכו') ולא מקבלים אותו לחיקם. הרומן מתמודד עם בעיות המעסיקות את המין האנושי עד היום הזה: עד כמה העיסוק במוות לגיטימי? האם מותר ליצור חיים או לקחת אותם? האם המדע והיצירתיות יכולים להיטב אך גם להרע?
העוסקים בעניינים אלה, אשר הדת השלטת דורשת סמכות עליהם והפחד ודעה קדומה מאפילים עליהם ודוחקים אותם לקרן זווית, סופם לסבול כמורדים. אך עבודתם תביא לנו את היצירתיות ואחריות (האש) ההופכים אותנו לאנושיים ומאפשרים קידמה ותקווה לעתיד טוב יותר. פרומתאוס בדומה מנסה להתקבל בחברה האנושית, אך אינו מצליח בגלל האלים. ה"מפלצת" של פרנקנשטיין לא מתקבלת בחברה בגלל בורות, פחד ודעה קדומה מצד בני האדם סביבו. מהות המתות החסד של ג'ק, היא המוסריות העומדת מאחוריהם והתכלית לתת חרות ובכך אחריות לאדם, למנוע סבל ולסיים חייו בכבוד. אך בהתעלמות מכך הוא נתפש כמפלצת ומורחק מהחברה לסבול בכלא.
לשחק באש, חיים ומוות הם החלטות קשות ומסוכנות אך האם זה אומר שאל לנו לעסוק בהם? אל לנו לנו לפחד, ולהתנער מאחריות. לתת לאחרים להחליט בשבילנו, אם זהו אל, דמגוגים דתיים או פוליטיקאים שישלטו בנו (ולא אנו בהם) זה לאבד את היקר לנו, את מה שמגדיר אותנו.
ג'ק הוא מורד. הוא נותן לאדם את האש (החרות ויצירתיות) לקחת אחריות על חייהם. תפיסת עולם שבה האדם אחראי לעצב את חייו כנגד אלים כוחניים קיימים או דמיוניים, מאבק שאין בו בהכרח הצלחה. המורד כנגד המשטר הקיים ,האמן היוצר, נאלץ בהכרח להתמרד במוסכמות, ולשלם את מחיר הסבל ההכרחי שמשלם כל מורד וכל מי שיש לו דבר חדש לומר וליצור. כנגד המדינה והחברה סביבם אשר בורות, דעה קדומה, פחד ודוגמטיות דתית מניעה אותם. ג'ק לא פעל משום אינטרס מלבד לעזור לאנשים אשר סובלים, אשר נואשות מבקשים את עזרתו. הוא עשה זאת מתוך מה שראה כחובה מוסרית, למנוע סבל ולהעניק לאנשים את החרות לקחת אחריות על החיים שלהם. בסופו של דבר הוא נענש לסבול והורחק מן החברה הרואה בו מפלצת. האם ישנה מפלצת כאן?
(חלקכם כדי להגיב יש ללחוץ על "X תגובות" כדי לראות את תיבת הטקסט).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה