כאן אציין ביקורות שקראתי ומספר הערות והבהרות נוספות.
ברשומה הקודמת השתמשתי בטיעון רטורי (אנתיממה) כדי לקצר את הרשומה מפני שאורכו של טיעון עלול לערפלו. אנתיממה היא אמת כללית מקובלת, במקרה הזה שהמעשה המוסרי (הטוב) הוא זה שדואג לרווחה/שיפור מצבו לנתון (מושגים מעורפלים יחסית, אני יודע) מכיוון שאני חושב שזהו התוכן השימושי למושג זה ולכן המהותי (הרחבה בנוגע לזה מצויינת בסוף רשומה זו ובסיכום). וכמו כן, ברשומה אני טוען לסתור את ההנחה שדת יכולה להוות בסיס למוסר אובייקטיבי (טענת הדתיים) ולכן אני מתייחס לאספקט זה של מוסריות. הנה מס' ביקורות על הרשומה הראשונה שחשבתי לענות להם:
*"החילוניים לא יודעים מהו מוסרי ולכן הדתיים צודקים" – לרוב זוהי השערה בלתי מבוססת ש"החילונים אינם יודעים מהו מוסרי" ודורשת ביסוס. שנית זוהי ברירה כוזבת. לדוגמא: דני טוען שגלידה עולה 5 שקלים אבל רמי טוען שהיא עולה 2.5 – רמי טועה, אז דני חייב להיות צודק. כשבמציאות הגלידה עולה 3 שקלים, ישנה אפשרות נוספת.
*טבעו של אלוהים כפיתרון – "מכיוון שאלוהים הוא טוב באופן מושלם, הוא מצווה את הטוב."
(מהו טוב? - אלוהים הוא טוב מטבעו – לכן מה שהוא מצווה טוב – מהו הטוב?) שאינו מסביר מהו הטוב מלבד שהוא מצוות אלוהים (ולכן חסר תוכן).
לייבניץ מוסיף: "...טענה זו לא תבדיל את אלוהים מין השטן".
כשהמושג טוב מאבד כל תוכן מלבדו מצוות אלוהים, הבחנה למשל בין שד מושחת הכל יכול לבין אלוהים נהפכת לבלתי אפשרית (רצח עם, כבר הזכרנו?).
*אלוהים כסמכות, הפרדה בין ערכים לחובות וטבעו של אלוהים – מכיוון שאלוהים מושלם מוסרית, הוא הסמכות לצוות לנו חובות מוסריות אך ערכים מוסרים הם נפרדים והוא אינו מצווה רע (במילים אחרות הוא אינו מגדיר את הטוב או רע, אלא רק משמש כסמכות לחובות מוסריות – מה נצרך, אסור ומותר). אך טענה זו מעלה מס' שאלות. אם מושג ה"טוב" של אלוהים אינו תלוי בציווים שלו, במה הם כן תלויים? במשהו מחוץ לאלוהים? תשובה נפוצה היא שטוב אלוהים הוא הזהה לסטנדרט המוסרי המושלם. זוהי השוואה בין מאפיין טוב אלוהים לסטנדרט הטוב, מכאן חזרה לחלק מהבעיות שהזכרתי וכמובן חזרה לדילמה; האם אלוהים טוב כי יש לו את המאפיינים הללו (הסטנדרט)? או שמאפיינים הללו טובים כי הם של אלוהים?
כמו כן, טבעו של אלוהים כמקור למוסריות מעלה, לדעת רבים, את הכשל הנטורליסטי.
מלבד זאת, ישנם שיטענו שהקטגוריה "טבעו של אלוהים" היא עיוות, שהיא בעצם תת קטגוריה של "מצוות אלוהים", ולכן אינה מהווה יציאה מן הדילמה.
*מוסר ילדותי, סמכות יחידה ושיתוק – קרל מארקס טוען שאם פונים לאבא לגבי כל שאלה (הטרונומיה), אין לנו יכולת להחליט בעצמנו כמבוגרים אונוטומים. דבר זה ברור מאליו, אך מעלה את השאלה, מה אם אבא אינו עונה או עונה באופן עמום? אי אפשר לקבל תשובה ישירה לכל שאלה ולכן יהיו וויכוחים לגבי החישובים המוסריים (אלוהים ציווה שרצח זה רע. האם מלחמה היא תמיד רעה? איך נדע? האם לצאת למלחמה חודש הבא היא טובה או רעה?). האם ניקח את הסיכון לסתור את ציווי אלוהים גם אם הסבירות שאנו טועים נמוכה? הרי אפשר להיענש על כך בגהנום לנצח או בכריתת הנשמה מעם ישראל מהמנוחת עולמים.
בנוסף:
*מוסר יום ים יומי וציווי אלוהים - לדעתי המוסר הנפוץ הוא זה שדואג לרווחה אנושית (אם זה תלויה בבריאות פיזית, נפשית או הרצונות של אותו אדם ושמחתו) ולא רצון אלוהים. כשרובנו עסוקים בשאלות מוסריות, איננו שואלים "האם זה מה שאלוהים רוצה שאעשה? האם זהו טבעו של אלוהים?" אלא התייחסות למושא "האם זה טוב לאדם?" כשהשימוש במילה "טוב" מכוונת לרווחתו של האדם או החברה שבה אנו חיים. מכאן אפשר להסיק שהמוסריות כאן היא חילונית ולא דתית.
לסיכום אעזר בציטוט מתוך הרשומה של יאיר רזק, "סוקרטס על מוסר "(https://sites.google.com/site/bahiril/continuing/socrates-on-morality)
"התשובה היהודית המסורתית הוא שהאפשרות השנייה היא הנכונה, שהטוב מוגדר על ידי האל, אך סוקרטס מראה שזה אינו אפשרי. ראשית, יש כאן בלבול מושגי - בדיוק כפי שמישהו אהוב מכיוון שאוהבים אותו, המצוות הן טובות מכיוון שיש בהן משהו טוב, לא בגלל שמצווים אותן. שנית, תשובה זו נותנת רק תכונה של הטוב - האל מצווה אותו - ולא הסבר של מהו הטוב. שלישית, אם מתעקשים שהשניים זהים, הרי שזו אמירה ריקה מתוכן, האומרת רק שהטוב הוא הטוב או שהמצווה היא המצווה. כדי שיהיה תוכן למשפט, חייבת להיות משמעות נפרדת ל"טוב" ול"מצוות ("גם אם בפועל כל המצוות טובות וכל הטוב הוא מצווה...)"
(חלקכם כדי להגיב יש ללחוץ על "X תגובות" כדי לראות את תיבת הטקסט).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה