יום רביעי, 24 בנובמבר 2010

"קווי מהדרין - הגנה על הנשים" וסוגי היהדות

"קווי מהדרין - הגנה על הנשים" - תגובה קצרה  לכתבה המדוברת בויינט ומחשבות מפוזרות בנוגע ליהדות.

זוהי כתבה שהתפרסמה בויינט ב22 לנובמבר, בהתייחסות לפולמוס החברתי ומשפטי בנוגע להפרדה בין נשים וגברים בקווי מהדרים ויחס המדינה אליהם. הכתבה מציגה עמדה אוהדת ומצדיקה של עמדת החרדים (ובגדול גישת הדתיים האורתודוקסים על כל גווניהם) בנוגע לסוגייה.
הסיבות שדתיים מציגים לנו, לצערי הן לא הסיבות האותנטיות כשהם מצדיקים את הציווים הדתיים אשר הם כפופים להם. הם נועדו למטרות מסויימת ומילוי צרכים שונים על פי ניסיוני.
במקרה הטוב הן רציונליזציה ועמדה שנובעת מצורך להתחבב בפני אנשים, ובמקרה הרע התחסדות - שקרים בנועדו בשבילנו החילונים, הכופרים, הציבור הרחב והמדינה. ועוד ארחיב על התפיסות השונות של מהי היהדות.
אציג הפשטה קצרה של טענת הכתבה (ואתם כמובן מוזמנים לקרוא אותה בלינק למעלה):
ההפרדה בקווים משרתים את טובת הנשים, כהגנה מפני הטרדה מינית.


עולות מס' שאלות כמעט מידיות בנוגע לעמדה זו והצדקתה:
-איך הגבלה בזכיותהן משרתות אותן בסופו של דבר?
-האם להפרדות כאלה יש מקום בחברה שיוויונית והוגנת?
-האם אנו צריכים הפרדה מינית בשביל להתנהג כאנשים מתורבתים?
-איך הסטיטסיקה רלוונטית לקהילות הקודש ומהי דרך הפעולה שאפשר ללמוד ממנה? 
-האם הפרדה כזאת תמנע הטרדות של גברים אשר מטרידים גברים אחרים/ילדים?
-האם כדי למנוע מעשי אונס ע"י הענשת החפים מפשע הגבלת הזכיות שלהם?
-האם אין חוק וסדר במדינה שיגנו על זכיות של אנשים באופן משמעותי ולא יעשו הנחות לפושעים?

אני חושב שאלה שאלות טובות. אציג מס' נוסף של שאלות ותשובות כדי להנהיר את העניין:
נאסור על נשים ללכת ברחוב בגלל קיומם של אנסים? אנו לא מעוניינים תחת כל אמתלה לנגוס בזכויתהם של אנשים.
האם בגלל מורות בבתי-ספר אשר מקיימות יחסי מין עם תלמידים נפסיק לשלוח אותם לבתי הספר? הסיבה לא מספקת ולא פרקטית ואינה עונה לסולם הערכים וצרכים שלנו.
האם בגלל רבנים אשר מתעללים ומטרידים מינית ילדים נאסור את המקצוע?
אני חושב שחלקן מכל  השאלות הנ"ל רטוריות (התשובה היא כמובן "בהחלט לא!") שהשכל הישר והניסיון היום-יומי מאשש אותן.
אני לא חושב שלמנוע ולקחת חסות על הפרדה מחבר וחברה, אם ובנה, אב ובתו, אחות ואח וסתם חברים בתירוץ זה שנועד כאפולוגיה מלכתחילה - תופס. לנגוס לאנשים בזכיות בגלל כל אמתלה בוותרות אינה מעשית ומזיקה ואינה מטפלת -באמת- בבעיה. האם זה לא הגיוני יותר לעלות את המודעות להטרדות מיניות? להעניש באופן חברתי ומשפטי אנשים בלתי-מוסריים ופושעים שכאלה? לאפשר באופן חופשי ופתוח תלונות על הטרדה מינית? החוק ואכיפה צריכים להיות יעילים והחברה צריכה להתמודד באופן מתאים. זהו פיתרון אשר מטפל בשורש הבעיה וזה שצודק מלכתחילה ואינו מצתדק תחת אמתלות שונות ופוגע בנשים על-הדרך.

חרדים בירושלים
-השאלה אולי החשובה ביותר כאן היא, האם רווחת נשים באמת בראש מענייהם ומה יש ליהדות -כפי שהיא- להגיד על כך? האם הכתבת באמת מציגה את עמדת היהדות או החרדים? (זה בנוסף לפוסט שלי על מוסריות ודת אשר עוזר להבין את הניתוק באופן עמוק יותק). כדי לענות על כך נחקור על מה שעל פי דעתי שתי סוגי היהדות הרלוונטים כשהידות -מוגדרת כזרם העיקרי אשר מבוסס על הרבנות שמתבססת על ה"מקורות"- : *ישנם שתי סוגי השקפה בנוגע למהי היהדות שבגדול תופסות להשקפתי, והן: היהדות הנאיבית-תרבותית והאורתודוקסית (אשר גם בה יש זרמים שונים, אך אפשר להכלילם תחת מושג זה באופן משמעותי כאן). נתחיל בהיהדות הנאיבית-תרבותית. היא זאת שרואה ביהדות מערכת אמונות המלאה באהבה ואנושיות ואשר מוסיפה לחברה ולא גורעת ממנה. היא זאתי שמשפחות טריות אוספות בסופר-מרקט של רעיונות (ע"פ המשוא-פנים שלהם כמובן), חוזרים בתשובה פתאום מאמצים, והמוצגת ע"י דמגוגים מחזירים בתשובה או דתיים אשר מעוניינים בהגנה על משהו שתפס מקום מרכזי בזהות שלהם. בפועל, זהו ניסיון התאמה בין ערכים תרבותיים קודמים ו/או כלליים יותר, רציונליזציה של היהדות שתתאים להעדפות האלה ומשאלות לב לגבי טבעה.

הסוג השני הוא האורתודוקסית.
והיא מתבססת בעיקר על חז"ל וכתבי ה"קודש" שלהם. אלה יצרו את הסמכות העליונה בענייני הלכה - הספר "שולחן ערוך" ועד היום פסיקותיהם ודעותיהם הרבניים משמשים בסיס להלכה. בואו נראה מה יש למקורות הסמכותיים האלה שעיצבו את הזרם הזה ביהדות להגיד, *ותקבעו אתם אם היא אנושית ואוהבת ואם ההשקפה הראשונה של היהדות תואם את המציאות באופן משמעותי כלשהו.
*מה יש לגדולי הרבנים , חז"ל והוגים יהודים בנוגע לנשים ומעמדן בחברה?
נתחיל באחת הדמיות הנערצות ביותר בקהילה זו, הלא הוא הרמב"ם.
הרמב"ם אשר כמעט בכל מקום שבו הוא מביא עמדה אשר לה הוא לועג, הוא מציין שהיא נחלת "הנשים והטיפשים" ובהרבה מקומות בהלכותיו נשים נמצאות בסטטוס דומה לעבדים וקטנים.
והוא ממליץ - כל אשה שתמנע מלעשות מלאכה מן המלאכות שהיא חייבת לעשותן, כופין אותה ועושה אפילו בשוט." ~ הרמב"ם, הלכות אישות, פרק כ"א, הלכה י'
ומוסיף עליו - השגות הראב"ד (ר' אברהם בן דוד) "מעולם לא שמעתי יסור שוטים לנשים, אלא שממעט לה צרכיה ומזונותיה (מרעיב אותה) עד שתכנע."
עוד פרשן והוגה חשוב, רש"י: "דעתן קלה עליהן ונוחות להתפתות". נושאים ומקורות שונים:
*יחס בין נשים וגברים:
"התורה אומרת כי האישה פחותה מהגבר לכל דבר, ועל כן עליה לשמוע בקולו, לא למען השפלתה, אלא למען ימשול בה. כי אלוהים נתן לגבר את סמכות השלטון". ~ נגד אפיון ב, כד
והנה הדעות השונות בנושאים השונים:
*עצמאות נשים:
"הרי את קנויה לי ~ מקודשת; הרי את שלי (בבעלותי), הרי את ברשותי, הרי את זקוקה לי ~ מקודשת." ~ תלמוד, מסכת קידושין, דף ו' א'
*נשים ומשפט:
"שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים" ~ מסכת שבועות, פרק ד', א'
"נשים פסולות לעדות מן התורה שנאמר על פי שנים עדים, לשון זכר ולא לשון נקבה" ~ הרמב"ם, הלכות עדות, פרק ט', הלכה ב'
"ואשה אינה ראויה לדון... כל הכשר לדון כשר להעיד... מעתה שאין אשה מעידה אינה דנה." ~ תלמוד, מסכת יבמות, דף מ"ה ב', תוספות
*נשים בפוליטיקה:
"שום תשים עליך מלך - ולא מלכה. מלמד שאין מעידין (ממנים) אשה במלכות, וכן כל משימות שבישראל אין ממנין בהן אלא איש." ~ מדרש תנאים (המדרש הגדול),
*לימד תורה לנשים:
"ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים." ~ תלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, דף ט"ז א'
*שולחן ערוך ספר ההלכה המחייב (גם כיום) והסמכותי ביותר:
*טבען של נשים:
"גבאי צדקה, אין מקבלין מהנשים ומהעבדים ומהתינוקות, אלא דבר מועט, אבל לא דבר גדול שחזקתו (שברור שהוא חייב להיות) גזול או גנוב משל אחרים." ~ יורה דעה, סימן רמ"ח, סעיף ד'
*ערך חייה של אישה:
"... ואם שניהם רוצים (עומדים) לטבוע בנהר, הצלת האיש קודם (לאשה)" ~ יורה דעה, סימן רנ"ב, סעיף ח'
"מעשה ידיה (משכורתה) לבעלה ... דחקה עצמה ועשתה יותר מהראוי לה, המותר לבעל." ~ אבן העזר, סימן פ', סעיף א'
*למה נשים טובות:
"כל אשה רוחצת לבעלה פניו, ידיו ורגליו; ומוזגת לו את הכוס; ומצעת לו את המטה. ועומדת ומשמשת בפני בעלה, כגון שתתן לו מים או כלי או שתטול מלפניו, וכיוצא בדברים אלו." ~ אבן העזר, סימן פ', סעיף ד'
"כל אשה שתמנע מלעשות מלאכה ממלאכות שהיא חייבת לעשותן, כופין אותה לעשות." ~ אבן העזר, סימן פ', סעיף ט"ו
*נשים במשפט:
"אשה פסולה לדון." ~ חושן משפט, סימן ז', סעיף ד'
יכול (הבעל) לגרשה בלא דעתה." ~ אבן העזר, סימן קי"ט, סעיף ו'
*ירושה:
"לא נמצא זרע לבן, אם יש לו בת תירשנו." ~ חושן משפט, סימן רע"ו, סעיף א'
יש כמובן הרבה מה להוסיף (כמו למשל, מעמדם של נשים בתנ"ך) וגם אימרות בדבר מעלות האישה מהמקורות. אך הן מצומצמות וצנועות ביחס לאימרות שהזכרתי לעיל. כמה לדוגמא:
"תנו רבנן, האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו ... עליו הכתוב אומר "וידעת כי שלום אוהלך." ~ תלמוד בבלי בבא מציעא נ"ט א
"מלמד שנתן הקב"ה בינה יתרה באישה, יותר מבאיש." ~ תלמוד בבלי מסכת נידה מ"ה ב'
וכמובן ("שולחן ערוך" לא פחות מחייב היום) שכל אלה מלווים ומשפיעים עך התפיסה המשפטית האורתודוקסית כיום:
לאישה אסור להעיד בבית דין רבני. אסור לה להוביל תפילה. אסור להן להתגייס. אסור לשרת בעמדה ציבורית במסגרת דתית.
לאב יש סמכויות לגבי ילדיו שלא בגרו. כל עוד הבת קטנה (מתחת לגיל 12) ואינה יכולה להסכים מרצונה לנישואין, הזכות לחתנה במידת הצורך ניתן לאב והוא יכול לחתן אותה עם מי שירצה (ובלשון התלמוד "אפילו למוכה שחין").
סמכות זאת ניתנת גם לאם ולאחים במקרה שהאב מת, אך במקרה זה זכותה של הבת למאן ואז הנישואין מבוטלים והבת יוצאת בלא גט.
אישה אינה יורשת את רכוש אביה עם הבנים.
אלה רק מס' דוגמאות, שהן עמדות רשמיות ומחייבות בבתי-דין רבניים. 
  
העמדה האותנטית היא שנשים שוות פחות והרבה בקהילה היהודית-אורתודוקסית.
במציאות הן צריכות לשבת מאחורה ולא מקדימה ואם הן לא עושות כך, הן מקבלות יחס אלים - שבמקרה הטוב הוא יריקות וקללות.
זוהי חברת פחד, לא חברה אשר מחפשת להגן על זכיות אנשים או נשים ולשפרם (והמוטיבציה לא נובעת מין השקפתם האידיאולוגית כפי שראינו). וזאת לא חברה שמעוניינית להעניש את האשמים או לחיות בחברה פתוחה, אלא להגן על דמותם ואמונתם בפני ביקורת כלשהי (כמו לדוגמא את אליאור חן והקורבנות שלו. הוא זכה לתמיכה מהקהילות ורבנים חרדים באנגליה, ברזיל ביחד עם חתימה מגדולי הרבנים בקנדה ואירופה ובארץ כמובן. הרב אלישב אשר תמך באליאור חן גינה את הזיופים בישיבות וגניבת הכספים מסיבות של "חילול השם" ולא יושרה או הגינות). 
 
אני מציע שתבדקו את ההקשרים של הציטוטים בעצמכם, את הפירושים השונים וכדומה ותעצבו דעה משלכם. ואם גרמתי לכם לעשות זאת, כבר מילאתי את עיקר תפקידי.
מצבן של הנשים תחת שלטון ומסורת דתית היה מושפל, בלתי צודק ומנותק מין המציאות. היום תחת ממשל חילוני, יש הסיכוי גדול בהרבה שתיהיה להן הזדמניות לפרוח ולחיות חיים מלאים ומשמעותיים אשר יספקו אותן.
זהו שיר שובר לב שנכתב ע"י י.ל. גורדון (המאה ה19):
קוצו של יו"ד 
"אשה עבריה מי ידע חייך?
בחשך באת ובחשך תלכי
עצבך ומשושך, שברך מאוייך
יולדו תוכך, יתמו תוככי.
הארץ ומלוֹאה, כל טוּב ונחת
לבנות עם אחר לסגֻלה נתנה.
אך חיי העברית עבדות נצחת,
מחנותה לא תצא אנה ואנה;
תהרי, תלדי, תניקי, תגמולי,
תאפי ותבשלי ובלא עת תבולי

ומה כי חננת לב רגש ויופי
כי חלק האל לך כשרון ודעת?
הן תורה לך תפלה, יופי לך דופי
כל כשרון לך חסרון, דעת מגרעת.
קולך ערוה ושער ראשך מפלצת;
ומה את כולך? חמת דם ופרש!
זוהמת הנחש מאז בך רובצת
וכמו דוה עמך יזרך ויגרש
מבית הספר מהיכל אלוה
ומבתי משוש לשאת רק נוֹה


טוב לך כי לא תדעי שפת אבותיך,
כי בית אלוהיך בפניך נעלוּ
כי עתה לא תשמעי ברכת מנאציך
"שלא עשם אשה" יום יום יתפללו
כעכו"ם וכעבד את למו נחשבת
כתרנגולת לגדל אפרוחים עומדת.
למה, עגלה דשה, פרה חולבת,
למה לך אפוא היות מלומדת?
למה על חינוכך יעמלו חינם-
וההולך בעצתך יורש גיהנם?" 
זהו כמובן פוסט קצר המכסה את מעמד הנשים ביהדות בלבד. מעמדם של הילדים, גויים, חילונים, "עם הארץ", וכל מי שלא מסכים עם המעמד הרבני - גם שווים סקירה כדי להכיר את היהדות ולקבוע אם היא "אנושית" והאם היהדות הנאיבית-תרבותי היא פנטזיה/פאנטום ותו לא. לקריאה נוספת מומלץ לבקר בדעת אמת בנוגע למיתוס "היהדות ההומנית".
אתם מוזמנים כמובן להעיר, לתקן ולהעביר ביקורת רלוונטית כלשהי.

יום ראשון, 12 בספטמבר 2010

הוכחה לקיום אלוהים דרך הכתובים והיחס שלהם למדע

הפוסט ערוך מדיון שהיה לי בפורום לא ממזמן. אחד מחברי הפורום הביא מס' פסוקים מהתנ"ך ושאר כתובים כדי להוכיח שכתבי הקודש נכתבו בהשראה אלוהית (או בידי אלוהים עצמו) והרי שכל מה שכתוב מושלם ומחייב. כמו כן, הוזכר שהתנ"ך מגלה למדע מידע.
אנתח את הטענה דרך מס' נקודות מבט: פילוסופית, חקר המקרא ולבסוף אוניברסלית (בפוסט הבא).

מבוא - פעמים רבות שמענו מרבנים ומתלמידיהם שאחת ההוכחות לקיום אלוהים, היא שהתנ"ך מכיל ידיעות שהמדע גילה רק לאחר מאות שנים (אם לא אלפי) שהקדומים אינם יכלו לדעת, אלא אם כן יובא הידע הזה ע"י בורא עולם. מכאן שהתנ"ך הוא ספרו של אלוהים, ובוודאי שקיומו של אלוהים הוכח. התנ"ך כספרו של האל, אינו מכיל שגיות, אלוהים אננו מסוגל לטעות (ואם נראה שיש טעיות, "הבעיות הם תמיד בהבנה שלנו").
הטענה מופיעה במספר גרסאות דומות (למשל, צנועות יותר מתייחסות בעיקר לחמישה חומשי תורה), אם זה ציטוט מספר הזוהר או מהתנ"ך וגמרא. כאן אסקור את הנקודה בכללותה ובפרט טענות לידיעה מן התנ"ך (אשר לדעתי הכי חשובות, מכיוון שהתנ"ך הוא אבן היסוד של היהדות כולה ולפיכך משליך על הגמרא והזוהר) ואת ה'שלמות' התנכ"ית.

מנקודת מבט פילוסופית, הטענה: הנחה א: הקדמונים לא ידוע ואינם יכלו לדעת עובדות מדעיות מסוימות (למשל עולם שטוח/עגול).
הנחה ב: באותם התקופות, כתבי היהדות הכילו עובדות שכאלה (בתנ"ך מצויין שהעולם סגלגל).
מסקנה: מכיוון שלא יכלו לדעת זאת בני האדם, המידע היה חייב לבוא מאלוהים. זה מוכיח את קדושת התנ"ך, ואת קיומו של אלוהים.
 תחילה, אם ההנחות אינן נכונות הטענה לא מבוססת. כמו כן, יכול להיות שהמסקנה לא נגזרת, ולכן הטענה לא תקפה. יכול להיות שישנם הסברים אחרים יותר סבירים שלא שקלנו עדיין וראיות שלא שקלנו. למשל, למה המידע היה חייב לבוא מאלוהים? המקור של הידע גם יכל להיות חייזר למשל או שד, אנשים שהשתמשו במכונת זמן או תלמיד בפיזיקה מהעתיד שעושה ניסוי מעבדה . כמו כן, הטענה אינה מבטלת את האפשרות שאלוהים החליט שהיום הדרך הנכונה לעבוד אותו היא דרך הקוראן או הברית החדשה.

הבנתם את הטענה, בואו נתחיל לעבור על הביסוס הטענות מנקודת מבט שהגדרתי
כחקר המקרא. נתחיל בהנחה ב'.
"היושב על חוג הארץ ויושביה כחגבים" - (ישעיהו מ; כ"ב)
(רש"י מפרש את המילה "חוג" בתור מחוגה.)ד
הנה לנו, התנ"ך כותב שהעולם עגול! חוג=עגול, והנושא הוא הארץ, ז"א כדור הארץ!
כדי לברר האם הפסוק מצביע בכיוון זה מבלי לקפוץ למסקנות, נחקור במספר כיוונים:

כדי להבין את משמעות המשפט, צריך להבין את המילים המרכיבות אותו.
נתחיל באטימולוגיה (חקר מוצא המילים) כדי לשפוך מעט אור על משמעות המילה "חוג":
עִגּוּל, הֶקֵּף: "וְחוּג שָׁמַיִם יִתְהַלָּךְ" (איוב כב יד) - מילון אבן שושן.
די ברור שהכוונה לעיגול וההגדרה מתאימה מכיוון שההגדרה היא מתקופה תנ"כית (ספר איוב). עוד מקור לחקר משמעות המילה בתקופה, יהיה סדרת הספרים New International Dictionary of Old Testament Theology and Exegesis, המצביעה שהמילה בד"כ מתייחסת למישורי ועגול (אשר מתחבר למושג המודרני של המילה. חשוב לזכור להמשך).

נמשיך לברר את את משמעות הפסוק דרך הקשר מעט רחב יותר (עם ניקוד):
"הַיֹּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת" (ישעיהו , מ; כ"ב)
-עד כמה אפשר להסיק מהפסוק? הוא מעורפל וקשה להסיק ממנו דבר ברור לבינתיים לדעתי.
(האם אלוהים ישב על גג העולם? חשוב לזכור להמשך).

ההקשר הרחב ביותר, ההקשר התקופתי:
האמונות של האוכלוסיות המקומיות בתקופה, נבאו ממיתולוגיות אשר נכתבו לפני תקופת התנ"ך המציגות עולם שטוח בצורה של דיסק עגול, בעל קצוות וגג קשיח מוקף במים מכל צדדיו, כשהשמש, ירח וכוכבים מסתובבים סביב כדור הארץ. המיתולוגיות המסופוטמית (אזורית אשר כללה את הבבלים, שומרים, אכדים ואשורים) ב"עלילות גילגמש" ו"אנומה אליש" מתארות קוסמולוגיה כזאת, וגם מיתוסים כנעניים ומצריים. מכאן עולה השאלה, האם התנ"ך הושפעה מכתובים מוקדמים אלו? איך יהיה הכי טוב להסביר את הפסוקים? האם אנשים כתבו אותו בהשארת המיתוסים המוטעים המקומיים או בהשראת אלוהית שאינה מסוגלת לטעות?
קוסמולוגיה מצרית


הבא נבדוק דרך פסוקים נוספים ונשווה:

*איוב כח' כד'
"כי הוא לקצות הארץ יביט, תחת כל השמיים יראה."
(קצוות הארץ? יראה כל?)

*תהילים יט' ד'-ו'
"בכל הארץ יצא קוום ובקצה תבל מיליהם, לשמש שם אוהל בהם. והוא כחתן יוצא מחופתו, ישיש כגיבור לרוץ אורח. מקצה השמיים מוצאו, ותקופתו על קצותם, ואין נסתר מחמתו."
(אוהל המציין רקיע קשיח? רואה הכל מקצה השמיים?)

*יהושע י' יב'-יג'
"אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' את האמורי לפני בני ישראל. ויאמר לעיני ישראל: שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון. וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו, הלא היא כתובה על ספר הישר. ויעמוד השמש בחצי השמיים ולא אץ לבוא כיום תמים."
(למה לפקוד על השמש להסתובב אם כדור הארץ מסתובב סביב השמש?)

*דברי הימים א' טז' ל'
"חילו מלפניו כל הארץ אף תיכון בל תימוט"
(איסור על כדור הארץ מלזוז. למה לא על השמש?)

*בראשית א' ו'-ז' "ויאמר אלוהים יהיה רקיע בתוך המים ויהיה מבדיל בין מים למים. ויעש אלהים את־הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי־כן" (האטימולוגיה של המילה, רקיע נובעת מהפועל "רֹקַע" שמשמעותו להכין פלטות ברזל דקות).

עוד פסוקים על קוסמולוגיה תנכ"ית בויקיפדיה (עברית).
כמו כן, קטע בויקפדיה (אנגלית) על המיתולוגיות הקדומות ועולם עגול/שטוח.

זוהי תמונה של השקפת העולם הקוסמולוגית התנ"כית כידוע לנו מן הפסוקים:
קוסמולוגיה תנ"כית


בכנות אני אני לא אוהב לדלות אינפורמציה מהתנ"ך, ספר כל כך עמום ומעורפל. (תחת אמונה סבירה, אלוהים שכולו אוהב וכולו מושלם הרוצה לתקשר, היה כותב באופן ברור יותר ומתאים).
כפי שהזכרתי תחילה, האם שקלנו הסברים אחרים? בדקנו עד כמה ההנחות מבוססות? האם יש הסבר אחר סביר יותר?

ביחד עם הפסוקים הנ"ל (שאר הראיות הרלוונטיות) שציינתי וההקשרים השונים ששופכים אור על הכתוב, ההנחה שהתנ"ך מצביע על עולם עגול לא סבירה, וההפך לדעתי הוא הנכון
אפשר להסיק בביטחון בדיוק את ההפך ממה שהטענה הנבחנת מסיקה. התפישה הקוסמוליגת בתנ"ך מוטעית, זהו אינו ספר אלוהי.
לגבי הנחה א', ידע תבוני לעומת מיסטי –מאמר מצוין על מתי ידעו שהעולם עגול, מי הסיק זאת והכי חשוב, איך?

זה מוכיח שאין צורך בחיבור לעל-טבעי או בכלים של המדע המודרני כפי שדתיים טוענים בשביל לבסס את הידע הזה (אריסטו עשה זאת בעזרת חושיו ושכל ישר, אריתוספנס חישב את העולם בדיוק רב בעזרת אותם הכלים, וכמו כן כל בני אדם הקודמים יכלו) אך ההנחה שאנשים בתקופות קדם לא ידעו זאת ולא יכלו לדעת אלא בעזרת גורם חיצוני, אינה נכונה. הנחה א', נכשלת כמו ב'.

הנקודה החשובה ביותר מכאן לדעתי היא שהאפשרות להתקדמות, אוטונומיה, תבונה ומוסריות נובעת הרבה משחרור מדעות קדומות, מסורתיות שרירותית והנחות דתיות שאין לערער עליהם (הפילוסופיה ומדע נבנו בסתירה עם מיתולוגיה ודת: מומלץ לקרוא את "עלייתה של הפילוסופיה היוונית" של האונברסיטה המשודרת) ואף מעצימה את הכשיריות האלה בניגוד לטבוע בדתות (מתי פעם אחרונה לימדו את תורת ההיגיון בישיבה הקרובה לביתכם?).

האנושות מתקדמת בין היתר ע"י כך שמעשי אבות אינם עוד סימן לבנים, ציטט מישהו ששמע פעם מאיזה אתיאיסט" – לשק קולקובסקי בספרו "שיחות עם השטן".

הזכרתי בתחילת הפוסט שיש הטוענים שהתנ"ך 'מגלה' מידע למדע (איך זה בדיוק אפשרי אם המדע מחפש הסברים תקפים ומבוססים ולא הצהרות על אמת מסוימת?) מוטעת. המדע כמובן מגלה לדתיים מידע חדש הסותר את הקודם (מה חשבו הרבנים בימי הביניים למשל? למה לא השתמשו בידע  "המדעי" הזה לשימוש כלשהי?) והם לאחר מכן מפרשים את התנ"ך בהתאמה. לאלה שעדיין מתעקשים יש לי עוד שני דברים להציע:

האחד הוא אתגר. אם התנ"ך הוא מושלם, ומכיל כל כך הרבה'ידע מדעי'/'עובדות מדעיות' שבטח המדענים היום לא יודעים ממנו, קל וחומר שיוכלו ללמוד מהתנ"ך אותם, כמו בעבר. למה שלא תנסחו ניבויים שאפשר לבדוק? כמובן, שלפי הסטנדרט (שלמות) כולם צריכים להיו נכונים (אותי הרוב הגדול של ניבויים נכונים יספק).

השני הוא הערה על המעמד הרבני (בגדול), בנוגע לתירוצים ודו-פרצופיות. כשיש צורך להוכיח את נכונות התנ"ך או לפרשו כך שיתאים למדע (או פילוסופיה) נראה שאין כאן בעיה להבינו. אבל כשפתאום התנ"ך סותר את הידע המדעי (או את עצמו) הבעיה היא אצלנו, בהבנה שלנו. זהו אקט של צביעות ונוכלות.

--התנ"ך לא נכתב ע"י התגלות אלוהית כלשהי, אלה ע"י בני אדם בתקופה מסויימת (זהו ההסבר המתאים ביותר לראיות). הוא ספר שמכיל חוכמות חברתיות, פרוזה יפה ורעיונות שזהרו כלפידים בתקופה החשוכה שנכתב ויש לו ערך כשלעצמו, אך הוא אינו יותר סמכותי ומחייב מהאילאיד או הת'יאוגני (כתבי מיתולוגיה יווניים), בטח שלא יותר "קדושים".

"כשנקרא כיאות, התנ"ך הוא בעל כוח ההשפעה הגדול ביותר שאי פעם בוטה לזכותה של השפקת עולם אתיאסטית " – אייזיק אסימוב
"הדת של דור אחד, היא השעשוע הספרותי של הדור הבא." - ראלף וולדו אמרסון



בפוסט הבא ארחיב על מקורות שבעד ונגד הטיעון המקורי, ועל "הקופסא" שלנו, שגורמת לנו לעשות כל כך הרבה טעיות שיפוט (זה יהיה החלק ה"אוניברסלי" של ניתוח הטענה. אוניברסלי מכיוון שהיא מתייחסת לכולנו כבני-אדם). תמיד שמח לשמוע ביקורת, הצעות לשיפור, אתם מוזמנים להגיב (כדי להגיב יש ללחוץ על תגובות).

לסיום קטע קצר וענייני, בנוגע להרצאה של הרב זמיר כהן ועדות לקטנותה של המיתולוגיה היהודית וכתביה אל מול כוחה של התבונה האנושית:



יום שישי, 11 ביוני 2010

מצוות אלוהים והדבר הנכון לעשות – המשך וביקורת (חלק שני)



(קישור לחלק הראשון: http://gbb17.blogspot.com/2010/05/blog-post.html)

כאן אציין ביקורות שקראתי ומספר הערות והבהרות נוספות.
ברשומה הקודמת השתמשתי בטיעון רטורי (אנתיממה) כדי לקצר את הרשומה מפני שאורכו של טיעון עלול לערפלו. אנתיממה היא אמת כללית מקובלת, במקרה הזה שהמעשה המוסרי (הטוב) הוא זה שדואג לרווחה/שיפור מצבו לנתון (מושגים מעורפלים יחסית, אני יודע) מכיוון שאני חושב שזהו התוכן השימושי למושג זה ולכן המהותי (הרחבה בנוגע לזה מצויינת בסוף רשומה זו ובסיכום). וכמו כן, ברשומה אני טוען לסתור את ההנחה שדת יכולה להוות בסיס למוסר אובייקטיבי (טענת הדתיים) ולכן אני מתייחס לאספקט זה של מוסריות. הנה מס' ביקורות על הרשומה הראשונה שחשבתי לענות להם:






*"החילוניים לא יודעים מהו מוסרי ולכן הדתיים צודקים" – לרוב זוהי השערה בלתי מבוססת ש"החילונים אינם יודעים מהו מוסרי" ודורשת ביסוס. שנית זוהי ברירה כוזבת. לדוגמא: דני טוען שגלידה עולה 5 שקלים אבל רמי טוען שהיא עולה 2.5 – רמי טועה, אז דני חייב להיות צודק. כשבמציאות הגלידה עולה 3 שקלים, ישנה אפשרות נוספת.


*טבעו של אלוהים כפיתרון – "מכיוון שאלוהים הוא טוב באופן מושלם, הוא מצווה את הטוב."
זהו טיעון אשר לדעתי מעגלי;
(מהו טוב? - אלוהים הוא טוב מטבעו – לכן מה שהוא מצווה טוב – מהו הטוב?) שאינו מסביר מהו הטוב מלבד שהוא מצוות אלוהים (ולכן חסר תוכן).
זהו כפל לשון מיותר. כשפי שציינתיי בחלק הראשון ("אלוהים מצווה את מה שאלוהים מצווה").
לייבניץ מוסיף: "...טענה זו לא תבדיל את אלוהים מין השטן".
כשהמושג טוב מאבד כל תוכן מלבדו מצוות אלוהים, הבחנה למשל בין שד מושחת הכל יכול לבין אלוהים נהפכת לבלתי אפשרית (רצח עם, כבר הזכרנו?).

*אלוהים כסמכות, הפרדה בין ערכים לחובות וטבעו של אלוהים – מכיוון שאלוהים מושלם מוסרית, הוא הסמכות לצוות לנו חובות מוסריות אך ערכים מוסרים הם נפרדים והוא אינו מצווה רע (במילים אחרות הוא אינו מגדיר את הטוב או רע, אלא רק משמש כסמכות לחובות מוסריות – מה נצרך, אסור ומותר). אך טענה זו מעלה מס' שאלות. אם מושג ה"טוב" של אלוהים אינו תלוי בציווים שלו, במה הם כן תלויים? במשהו מחוץ לאלוהים? תשובה נפוצה היא שטוב אלוהים הוא הזהה לסטנדרט המוסרי המושלם. זוהי השוואה בין מאפיין טוב אלוהים לסטנדרט הטוב, מכאן חזרה לחלק מהבעיות שהזכרתי וכמובן חזרה לדילמה; האם אלוהים טוב כי יש לו את המאפיינים הללו (הסטנדרט)? או שמאפיינים הללו טובים כי הם של אלוהים?
כמו כן, טבעו של אלוהים כמקור למוסריות מעלה, לדעת רבים, את הכשל הנטורליסטי.
מלבד זאת, ישנם שיטענו שהקטגוריה "טבעו של אלוהים" היא עיוות, שהיא בעצם תת קטגוריה של "מצוות אלוהים", ולכן אינה מהווה יציאה מן הדילמה.

*מוסר ילדותי, סמכות יחידה ושיתוק – קרל מארקס טוען שאם פונים לאבא לגבי כל שאלה (הטרונומיה), אין לנו יכולת להחליט בעצמנו כמבוגרים אונוטומים. דבר זה ברור מאליו, אך מעלה את השאלה, מה אם אבא אינו עונה או עונה באופן עמום? אי אפשר לקבל תשובה ישירה לכל שאלה ולכן יהיו וויכוחים לגבי החישובים המוסריים (אלוהים ציווה שרצח זה רע. האם מלחמה היא תמיד רעה? איך נדע? האם לצאת למלחמה חודש הבא היא טובה או רעה?). האם ניקח את הסיכון לסתור את ציווי אלוהים גם אם הסבירות שאנו טועים נמוכה? הרי אפשר להיענש על כך בגהנום לנצח או בכריתת הנשמה מעם ישראל מהמנוחת עולמים.


בנוסף:
*מוסר יום ים יומי וציווי אלוהים - לדעתי המוסר הנפוץ הוא זה שדואג לרווחה אנושית (אם זה תלויה בבריאות פיזית, נפשית או הרצונות של אותו אדם ושמחתו) ולא רצון אלוהים. כשרובנו עסוקים בשאלות מוסריות, איננו שואלים "האם זה מה שאלוהים רוצה שאעשה? האם זהו טבעו של אלוהים?" אלא התייחסות למושא "האם זה טוב לאדם?" כשהשימוש במילה "טוב" מכוונת לרווחתו של האדם או החברה שבה אנו חיים. מכאן אפשר להסיק שהמוסריות כאן היא חילונית ולא דתית.


לסיכום אעזר בציטוט מתוך הרשומה של יאיר רזק, "סוקרטס על מוסר "(https://sites.google.com/site/bahiril/continuing/socrates-on-morality)


"התשובה היהודית המסורתית הוא שהאפשרות השנייה היא הנכונה, שהטוב מוגדר על ידי האל, אך סוקרטס מראה שזה אינו אפשרי. ראשית, יש כאן בלבול מושגי - בדיוק כפי שמישהו אהוב מכיוון שאוהבים אותו, המצוות הן טובות מכיוון שיש בהן משהו טוב, לא בגלל שמצווים אותן. שנית, תשובה זו נותנת רק תכונה של הטוב - האל מצווה אותו - ולא הסבר של מהו הטוב. שלישית, אם מתעקשים שהשניים זהים, הרי שזו אמירה ריקה מתוכן, האומרת רק שהטוב הוא הטוב או שהמצווה היא המצווה. כדי שיהיה תוכן למשפט, חייבת להיות משמעות נפרדת ל"טוב" ול"מצוות ("גם אם בפועל כל המצוות טובות וכל הטוב הוא מצווה...)"



(חלקכם כדי להגיב יש ללחוץ על "X תגובות" כדי לראות את תיבת הטקסט).

יום שבת, 29 במאי 2010

ד"ר ג'ק קריקוריאן ופרנקנשטיין


בסרט הטלוויזיה "אתם לא מכירים את ג'ק" בכיכובו של אל פצ'ינו, פרוש סיפורו של ד"ר ג'ק קריקוריאן. ג'ק ישב בכלא בין השנים 1999-2007 לאחר שהורשע בסעיף רצח מדרגה שניה. ג'ק עזר ליותר מ133 חולים סופניים לסיים את חייהם לאחר שביקשו זאת. הסרט מתאר את מאבקו של ג'ק לתת לחולים מסוג זה אפשרות בבחירה זו. הוא הורשע ברצח ונכלא.
לג'ק הדביקו סטיגמות, קראו לו "ד"ר מוות" ו"שד". ניסו להפוך אותו למפלצת, מכיוון שעסק במוות (ובכך העלה פחדים ודעות קדומות) ומרד במוסכמות. האשימו אותו ב"לשחק את אלוהים" אך הוא ענה "כל הרופאים משחקים את אלוהים, בכל פעם שהם מרשימים תרופה הם מתערבים בתהליכים טבעיים המתחוללים בגוף". ג'ק עומד על האחריות האנושית למצבו שלו.

פרומתאוס (ביוונית: Προμηθεύς "חשיבה מראש") הוא הטיטאן אוהב האדם אשר שאף להתחבר אליהם. הוא גנב את האש מן האלים ונתן אותם לבני האדם ועל כך נענש לסבול. הוא רותק לסלע ועיט גדול אשר ביקר אותו יום אחר יום כדי לאכול את הכבד שלו, שצמח מחדש יום אחר יום. האש, מסמל את יצירתיות האדם המאפשרת את היכולת שלו להתקדם (ובכך הטיאטן תרם לאנושות את המדע, רפואה, שפה וכו'). מאז ימי הרנסנס חוזרת דמותו ומופיעה מחדש. הוא הפך לסמל של המשורר והאדם היוצר. המשורר יוצר עולם ומלואו. הוא יוצר גם בני אדם. זהו רעיון של כפירה ומרד, כי במובן הזה המשורר דומה לאל. וכי מהו האדם הארצי אשר יקח את האש מן האל אשר נמצא במרומים? מיהו האדם אשר יקח אחריות על קיומו?
בשיר של גתה, אומר פרמיתיאוס לזאוס, שהוא בז לאלים מכיוון שסבלם של בני האדם אינו נוגע להם, האלים: "האם אי פעם בכיתם על סבלו של בן אדם? האם אי פעם עזרתם למישהו שנאנק תחת עול הייסורים?". בדומה ג'ק עושה אותו הדבר. הוא בז למדינה, לדת והחברה שסבלם של בני האדם אינו נוגע הם. הוא מבין שהאדם צריך לקחת אחריות על עצמו.
ברומן של מרי שלי " פרנקנשטיין, או פרומתאוס המודרני". ד"ר ויקטור פרנקנשטיין יצר מחלקי גופות מפלצת חסרת שם. הוא עסק במוות. היצור שהוא ברא נתפש כמפלצת בגלל השוני ומראו מעורר הסלידה. אך החברה סביבו התעלמו מן מהותו (הצלת ילדה מטביעה, מסייעה למשפחה ענייה להתקיים וכו') ולא מקבלים אותו לחיקם. הרומן מתמודד עם בעיות המעסיקות את המין האנושי עד היום הזה: עד כמה העיסוק במוות לגיטימי? האם מותר ליצור חיים או לקחת אותם? האם המדע והיצירתיות יכולים להיטב אך גם להרע?
העוסקים בעניינים אלה, אשר הדת השלטת דורשת סמכות עליהם והפחד ודעה קדומה מאפילים עליהם ודוחקים אותם לקרן זווית, סופם לסבול כמורדים. אך עבודתם תביא לנו את היצירתיות ואחריות (האש) ההופכים אותנו לאנושיים ומאפשרים קידמה ותקווה לעתיד טוב יותר. פרומתאוס בדומה מנסה להתקבל בחברה האנושית, אך אינו מצליח בגלל האלים. ה"מפלצת" של פרנקנשטיין לא מתקבלת בחברה בגלל בורות, פחד ודעה קדומה מצד בני האדם סביבו. מהות המתות החסד של ג'ק, היא המוסריות העומדת מאחוריהם והתכלית לתת חרות ובכך אחריות לאדם, למנוע סבל ולסיים חייו בכבוד. אך בהתעלמות מכך הוא נתפש כמפלצת ומורחק מהחברה לסבול בכלא.
לשחק באש, חיים ומוות הם החלטות קשות ומסוכנות אך האם זה אומר שאל לנו לעסוק בהם? אל לנו לנו לפחד, ולהתנער מאחריות. לתת לאחרים להחליט בשבילנו, אם זהו אל, דמגוגים דתיים או פוליטיקאים שישלטו בנו (ולא אנו בהם) זה לאבד את היקר לנו, את מה שמגדיר אותנו.

ג'ק הוא מורד. הוא נותן לאדם את האש (החרות ויצירתיות) לקחת אחריות על חייהם. תפיסת עולם שבה האדם אחראי לעצב את חייו כנגד אלים כוחניים קיימים או דמיוניים, מאבק שאין בו בהכרח הצלחה. המורד כנגד המשטר הקיים ,האמן היוצר, נאלץ בהכרח להתמרד במוסכמות, ולשלם את מחיר הסבל ההכרחי שמשלם כל מורד וכל מי שיש לו דבר חדש לומר וליצור. כנגד המדינה והחברה סביבם אשר בורות, דעה קדומה, פחד ודוגמטיות דתית מניעה אותם. ג'ק לא פעל משום אינטרס מלבד לעזור לאנשים אשר סובלים, אשר נואשות מבקשים את עזרתו. הוא עשה זאת מתוך מה שראה כחובה מוסרית, למנוע סבל ולהעניק לאנשים את החרות לקחת אחריות על החיים שלהם. בסופו של דבר הוא נענש לסבול והורחק מן החברה הרואה בו מפלצת. האם ישנה מפלצת כאן?

(חלקכם כדי להגיב יש ללחוץ על "X תגובות" כדי לראות את תיבת הטקסט).

יום חמישי, 20 במאי 2010

מצוות אלוהים והדבר הנכון לעשות (חלק ראשון)


 (לינק לחלק השני)

האם היהדות יכולה לספק לנו הסבר למה שטוב וחובה לעשותו?
האם אלוהי אברהם, יצחק ויעקב מספק הסבר רציונלי ומשכנע למהו טוב ומהו רע?
לייבוביץ, אדם דתי, אורתודוקסי ומאמין, טען:  "מוסר היא קטגוריה אתאיסטית" ו"כדי להיות מוסרי חייב אדם -...להיות א ת י א י ס ט. המקבל על עצמו עול מלכות-שמים בצורת עול תורה ומצוות - ...אינו רשאי לדגול במוסר"

ואבכן, למה? אני אנסה כאן להתחקות אחר הטיעונים המובילים למסקנה זו ומדגימות את הניתוק בין דת (ובפרט היהדות) ובין מוסר ואף הסתירות ביניהם.


ישנם סוגים של פונדומליזם דתי; "פונדומליזם אפיסטמולוגי" המוכר יותר, שבו מפרשים את הכתוב בתנ"ך כפשוטו ו"פונדומליזם מוסרי" שבו נדון כאן, שבה מוצגת עמדה הגורסת שאם אלוהים מצווה X, אז X הוא הדבר המוסרי שחובה לעשות, ולהפך אם אלוהים אוסר X, זה הדבר הרע שחובה להימנע מעשייתו. על דרך השלילה אפשר ללמוד שאם את או אתה מגדירים עצמכם כחילונים, הקשר שלכם למוסריות הוא מקרי בלבד. שני הסוגים הללו של פונדומליזם דתי הולכים בדרך כלל יד ביד, במדינות כמו איראן וערב הסעודית לדוגמה אשר תופשים את כתבי הקודש שלהם באופנים שהוצגו לעיל.
-קשיים בהצגת עמדה זו כמתקבלת על הדעת:
אפלטון בדיאלוג "אותיפרון" מעלה דילמה, שבגלגולה המודרני מנוסח כך: "האם משהו טוב בגלל שאלוהים מצווה אותו? אם שהאם אלוהים מצווה את הטוב?"

*אם נבחן את האפשרות הראשונה, שמעשה הינו הדבר המוסרי לעשות מכיוון שהאל מצווה אותו – אנו נופלים לאירציונליות, הפכפכות וגחמנות. היום אלוהים יכול להעדיף גמילות חסדים אך מחר רצח עם, אונס וגנבה, כל דבר יכול להפוך לטוב או רע, המושגים מאבדים כל משמעות מלבד שהם מצוות האל (לפיכך לקרוא לאלוהים טוב יהיה חסר משמעות מוסרית) – במילים אחרות להגיד שציווי אלוהים הוא הטוב - זוהי טאוטולוגיה (כפל לשון מיותר); "אלוהים מצווה מה שהוא מצווה". כל דבר אפשרי על פי ההעדפה הסובייקטיבית של האל, ולא מן ההכרח של ההיגיון האובייקטיבי שבו.
ע"פ עמדה זו המוסר הוא שרירותי, במילים אחרות הוא פשוט נבדה בלי כל סיבה כלשהי נראית לעין והוא אינו מהווה הסבר משכנע למהו מוסרי (טוב ורע) ולמה הוא כזה.
*האפשרות השנייה, שאלוהים מצווה את הטוב - מעמידה את אלוהים כמתווך. במקרה שכזה יש סטנדרטים מוסריים בלתי תלויים במצוות האל, למוסר יש קיום בלעדיו והקשר בין אלוהים למוסר הופך למקרי בלבד. כמו כן הגישה החרדית שבה תפיסה לפייה הדת וההלכה יכולה לענות על הכל מקועקעת. עוד בעיה צצה כשאומרים שאלוהים הוא טוב באופן מושלם – הוא מוגבל ואינו "הכל יכול" מכיוון שהוא כפוף לסטנדרטים מוסריים חיצוניים.

לסיכום, הדת נכשלת לספק תיאור עקבי למהו מוסרי והצגת דרך שכנוע למעשה מהו מוסרי. אדם דתי המקיים את מצוות אלוהים, עושה את הדבר הדתי או החסיד ("צַדִּיק ה' בְּכָל-דְּרָכָיו, וְחָסִיד בְּכָל-מַעֲשָׂיו" -תהילים קמה יז) לעשותו, אך לא את המוסרי. הקשר בין מצוות אלוהים למוסרי הוא לכל היותר מקרי.
לעתים ישנם סתירות בין החובה המוסרית לבין הדתית, במקרים כאלה תאולוגים כלייבוביץ, הגרי"ד והרמב"ן מחייבים את עליונותה של החובה הדתית.
ברומן "האחים קרמזוב" כותב דוסטויבסקי "אם אלוהים אינו קיים הכל מותר", ככל הנראה לעין ההפך הוא הנכון. מוסר אשר משרת אינטרסים אנושיים למען טובה אנושית - עומד בניגוד גמור לעתים לציוויים הדתיים.
סקילה כעונש על עבודה ביום שבת, רצח עם כמתואר בתנ"ך ("...לא תַחְמל עָלָיו, וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעלֵל וְעַד יונֵק מִשּׁור וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמור" - שמואל א טו:ג), נשים כנחותות ומדוכאות (רש"י: דעתן קלה עליהן ונוחות להתפתות), להשיא את הנאנסת לאנס ("וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ, לַאֲבִי הַנַּעֲרָ--חֲמִשִּׁים כָּסֶף; וְלוֹ-תִהְיֶה לְאִשָּׁה, תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ--לֹא-יוּכַל שַׁלְּחָהּ, כָּל-יָמָיו." דברים כב, כח), או כל גחמה רבנית אחרת שתקבע כראות עיניה לפי הוראת השעה (שריפת מכשפות המונית בתקופה מסויימת ע"י הרבנים).
ביקורת אפשרית על ניתוח הדילמה ומסקנותיה, ובנוסף הרחבה של פוסט זה אעלה בפוסט הבא. אתם מוזמנים להגיב ולבקר אותי!
(חלקכם כדי להגיב יש צורך ללחוץ על "X תגובות" לצד "פורסם על ידי -גלעד ב- XX:XX ")